כשהייתי בכיתה א' הייתה לנו מורה מחליפה בשם עליזה. בכל פעם שעליזה הגיע לכיתה במקום המחנכת הרגילה, שמחנו מאד כי ידענו שהנה אנו עומדים לשחק את משחק הציורים. במשחק הציורים הייתה המורה עליזה מציירת על הלוח (אז עוד השתמשו בגיר) צורה חלקית כלשהי, ועל אחד הילדים היה לגשת אל הלוח ולהמשיך את הצורה הזאת לכדי ציור שלם. כך הפך ילד אחד עיגול שציירה המורה עליזה, לכדי ראש של ליצן ואחר הפך את אותו עיגול לערימה של בלונים, וילד שלישי הפך את אותו עיגול לשמש. הצורה החלקית שצוירה על הלוח, שימשה כמעין גירוי אקראי, עבורנו הילדים, להמשיך לצייר ולייצר ציור שלם. אלמלא אותו גירוי אקראי לא בטוח שהיה עולה לנו בראש באותו הרגע, נושא לציור.

אם אבקש מכם לספר עכשיו סיפור בע"פ או בכתב. יש להניח שתעמדו משתהים ומרביתכם לא ידעו על מה לספר או כיצד להתחיל . אבל מה אם הייתי מבקש מכם לספר סיפור ומחייב אתכם להשתמש בסיפורכם במילים: בננה, ילד ודינוזאור. לכאורה שלוש מילים אקראיות לגמרי שבדיתי ממוחי הקודח (כמאמר השיר), אבל כעת לכל אחד מכם קל יותר להתחיל ולהמציא סיפור ששלוש המילים הנ"ל הם גיבוריו. המילים האקראיות הללו יצרו אצלכם, יש להניח, גירוי אסוציאטיבי למשהו שמפעיל את הדמיון. למה? כי ככה המוח שלנו עובד. וכמספר האנשים הקוראים כרגע את הפוסט הזה כך גם מספר הרעיונות לסיפורים שונים ומשונים המכילים את המילים הללו. המילים הללו מזכירות לכל אחד מאיתנו משהו אחר ומפעילות אצל כל אחד מאיתנו יצירתיות בכיוון אחר לגמרי.

לפעמים אנחנו מנסים למצוא פתרון לבעיה כלשהי ולא מצליחים. בדרך כלל אנו נוטים לחזור שוב ושוב על אותה דרך מחשבה שמביאה אותנו שוב ושוב לאותו מבוי סתום. מילה אקראית וסתמית ששלפנו מעמוד אקראי במילון, עשויה לזרוק את הדמיון שלנו רחוק מספיק כדי שנוכל לחשוב בדרך מקורית יותר ואחרת מזו שחשבנו עליה עד לאותו רגע. נסו את זה ותיווכחו שזה עובד.

ואם כבר אתגרתי אתכם אז למה לא את עצמי… הנה הסיפור שנוצר אצלי מתוך אסוציאציות למילים: ילד, בננה ודינוזאור: הכרתי פעם ילד שלא אהב לאכול בננות. מן המפורסמות הוא שבננה הוא פרי מלא בויטמינים וטוב ובריא מאד במיוחד עבור ילדים. גם אמו של הילד ידעה זאת וניסתה שוב ושוב "לדחוף" לבנה בננה אך ללא הועיל. יום אחד עלה רעיון במוחה של האם. נטלה האם בננה מאשכול הבננות ובעזרת סכין חדה גילפה לבנה דינוזאור מתוך אותה בננה. הילד שאהב מאד דינוזאורים, נטל את הבננה בידו, הביט בדינוזאור שיחק בו מעט ולבסוף נגס בבננה דמוית הדינוזאור, תוך שהוא קורא קריאות ניצחון לפיהן הוא מביס את הדינוזאור האכזרי.

גירוי אקראי… לא מה שחשבתם…:)  ו… מעניין מה עלה בגורלה של המורה  עליזה???

החל מהשבוע הבא סדרה חדשה של טיפים למרצים ולהרצאות

תחילה שלושה סיפורים קצרים:

הסיפור הראשון המקורי: הנמלה החרוצה עבדה קשה כל הקיץ וטרחה כדי לחסוך אוכל לימי החורף הקשים. באותו זמן ממש, החרגול העצלן שר וזמזם לו ולא עשה כלום למען רווחתו. והנה הגיע החורף ולנמלה היה בית מלא כל טוב ומוגן מפני רוחות וגשמים. החרגול לעומתה היה חסר כל, זרוק ברחובות כמו אחרון ההומלסים. פנה החרגול אל הנמלה וביקש ממנה להתארח בביתה ולאכול מההספקה שלה. הנמלה סירבה נחרצות. לטענתה: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ומי שלא שילך לחפש את החברים שלו. החרגול האומלל נותר לבדו ברחובות עזוב רטוב ורעב.

הסיפור השני האומנותי – הנמלה החרוצה עבדה קשה כל הקיץ וטרחה כדי לחסוך אוכל לימי החורף הקשים. באותו זמן ממש, החרגול העצלן שר וזמזם לו ולא עשה כלום למען רווחתו. והנה הגיע החורף ולנמלה היה בית מלא כל טוב ומוגן מפני רוחות וגשמים. החרגול לעומתה היה חסר כל, זרוק ברחובות כמו אחרון ההומלסים. פנה החרגול אל הנמלה וביקש ממנה להתארח בביתה ולאכול מההספקה שלה. הנמלה הסכימה ואירחה את החרגול בביתה וחלקה עמו את כל אשר לה. הנמלה טענה שלאורך כל הקיץ כשהיא עבדה קשה ודאגה למחסורה לשעות הקשות של החורף, החרגול שר, וזימר לה שירים מקסימים, והיא לא יודעת כיצד הייתה מצליחה לעבור את ימי העבודה הקשה בקיץ ללא השירה המקסימה של החרגול.

הסיפור השלישי הכלכלי חברתי – הנמלה החרוצה עבדה קשה כל הקיץ וטרחה כדי לחסוך אוכל לימי החורף הקשים. באותו זמן ממש, החרגול העצלן שר וזמזם לו ולא עשה כלום למען רווחתו. והנה הגיע החורף ולנמלה היה בית מלא כל טוב ומוגן מפני רוחות וגשמים. החרגול לעומתה היה חסר כל, זרוק ברחובות כמו אחרון ההומלסים. פנה החרגול אל הנמלה וביקש ממנה להתארח בביתה ולאכול מההספקה שלה. הנמלה סירבה. בנקודה זו בדיוק התערבה הממשלה. הטילה על הנמלה מיסים כבדים: מס הכנסה, ארנונה, מע"מ מס רכישה ומס קניה. עם המיסים האלה השתמשה הממשלה כדי לרכוש לחרגול דירה של עמידר וכדי למחוק לו את כל החובות שהיו לו לבנקים.

הסיפורים הללו ממחישים שניתן לקחת משהו אחד ולהסתכל עליו מכיוונים שונים ובו ברגע הגישה שלנו כלפיו משתנה. התבוננות מכיוונים שונים על אותה הבעיה מחדדת את היצירתיות שלנו ומעשירה את הדמיון שלנו. בואו ניקח דוגמא ממשית: כשאתה רואה שלולית גדולה על הכביש למה היא גורמת לך? לעומת זאת, מה היא אותה שלולית עבור הנהג הנוסע במכונית? מה היא אותה שלולית עבור חתול שמזדמן למקום? כיצד יתייחס לאותה שלולית כלבלב צמא? מה היא אותה שלולית כלפיך אם אתה נועל מגפיים או אם אתה בסנדלים? כיצד לדעתך יתייחס לאותה שלולית צייר רחוב הרואה את השתקפות קרני השמש בשלולית? וכך הלאה וכך הלאה.

בפעם הבאה, אם כך, שאתה נתקל בבעיה במקום עבודתך או בחיי היום יום, נסה להתבונן בה מזוויות ראיה אחרות, אולי תמצא פיתרון פשוט לבעיה ותגלה שהיא לא כל כך גדולה כפי שחשבת בתחילה.

יש לך דרך חדשה לסיים את סיפור הנמלה והחרגול? ספר לי דרך עמוד צור קשר ואת הסיפורים המיוחדים אשמח לפרסם בבלוגים הבאים ואפילו תקבל קרדיט.