דוגמאות נוספות לברכות בחרוזים

בר מצווה לדור

חשבנו רבות, הכיצד מברכים

נער צעיר, בן י"ג שנים

מה רוצה? מה צריך? מה חשוב ביותר

אחד שכמעט והוא נער בוגר?

אולי שתהיה לו חברה לאהוב

אולי בלימודים שיהיה תלמיד טוב

אולי להוריו שיעשה הרבה נחת

אולי שאת החיים בקלות יש לקחת

חשבנו חשוב, קשה מה לבחור

באיזו ברכה לברך כאן את דור

חשבנו הרבה, כבר נהיה מאוחר

אז החלטנו בסוף – שתהיה מאושר!

זה פשוט, זה נכון, זה חשוב, זה כדאי

מצטערים אם השיר, ארוך קצת מידי.

יום הולדת לאורית

שמענו היום יום הולדת

לאורית האחת המיוחדת

וחשבנו לכתוב לה מילה

שלא תסגיר את גילה

ידוע לכל וברור

מלגלות את הגיל יש לסור

ולכן מאחלים ל"ח היום

שתהיי מאושרת בלי תום

מקסימה, נפלאה, נהדרת

ותישארי כמו שאת, לא אחרת

נו ראית איך הסתרנו הגיל?

העיקר זה ברור: "התרגיל"!

שיר לגן של מרים

איזה כיף אצל מרים – שם עושים חיים

והאכל שם תמיד - ממש ממש טעים

כיף לי שם להתלכלך – אחר כך באמבט

רוחצים אותי היטב – שוטפים לאט לאט.

גם לסימה יש הרבה – סבלנות אלי

ולאביגיל גם – שתיהן מתות עלי

אז החלטתי כעת – פתאום בבת אחת

להתארח אצלכן – עוד שנה אחת

כתבתי את כל זה לבד – לבד חרזתי גם

על הכל מודה לכן – ממני מאגם

מעונות מכבי

מעשה בזקן שתשש וחלה

התקשה לאכול לא עבדה גם כליה

הוא בקושי הלך, מחלות לו אין ספור

עוד מעט הוא חשב: "לא אראה את האור"

אז הלך לייעוץ, או בעצם דידה

מי יוכל לעזור, מי יפתור החידה

מי יוכל לסייע, להושיט לו היד

כי היה ערירי ולגמרי לבד.

ידעונים הוא ביקר וקוראות בקלפים

מומחים לאישון וכף יד ורופאים

מגלי עתידות בתנוך אוזן, בגב

עד שבסוף הוא הגיע לרב.

פנה אל הרב וסיפר הזקן

והרב לו הקשיב ובראשו גם הנהן

הוא סיפר שקשה כבר לבד לאכול

וללכת לבד כבר איננו יכול

סיפר שחלה בכל חולי קיים

שקשה לו לשבת, שבקושי הוא קם

שהלך ושאל ידעונים ורופא

ושאל גם אחת שקוראת בקפה

וכולם כאחד לא נתנו לו מזור

איש מהם לא יכול לעזור

לבסוף הוא הגיע אפילו אליו

"אל ביתך הצנוע, אדוני כבוד הרב"

והרב שגם הוא כבר מזמן אינו עלם

חשב: "הזקן, ודאי גר לו בחלם"

"במצב שכזה לא פונים אל הרבי

תלך להירשם במעונות של מכבי"

מכתב פרידה לדידי מנוסי

איך קרה שפתאום, לא הודעת מראש

ומהטור השבועי, החלטת לפרוש

ועלינו נקניקיה, ועלינו "מיס לוסי"

לא חשבת לרגע, יא דידי מנוסי?

אנחנו לך שנאמנות כאן שומרים

(הגם שהעיתון הוא כבר שבע שמונים)

וקונים, מדפדפים, במוסף של שישי

וקוראים בשקיקה את טורך האישי.

לא אוכל להקניט רק, זה מכתב של פרידה

כי דמעות בגרוני, ואשתי לי עדה

ולכן התלבטתי, לך מה לתת

כשי לפרידה מקורא בלי קסקט

ולבסוף החלטתי, בחוצפה ובעוז

לשלוח ת'פקס, ואפילו לחרוז

לאחל גם כל טוב, שתהיה לי בריא

לכותב משופשף, מכותב די טרי.

נ.ב

ואם על טורך הקץ כבר הקיץ

אתה רשאי, אם תרצה, עלי להמליץ.

© כל הזכויות שמורות

לעמוד הקודם

כתיבת תגובה