תיאטרון ורטוריקה
מאז ימיהם של פריקלס ודמוסטנס, גדולי נואמי יוון בעת העתיקה וקיקרו גדול נואמי רומא, דרך וינסטון צ'רצ'יל הבריטי, מרתין לותר קינג האמריקני ואפילו מנחם בגין הישראלי במאה העשרים, השתמשו טובי הנואמים בכישורי משחק. השחקן העומד ערב ערב על הבמה משתמש בקולו גופו ואישיותו לשכנע את קהל שומעיו וצופיו שהוא איננו הוא עצמו אלא הדמות המגולמת באמצעותו. למשך שעה קלה, באמצעות כישרון משחק, טכניקה נלמדת ואמצעים בימתיים נוספים, בסיוע של מוסכמות תיאטרוניות, יכול השחקן המוכשר לגרום לקהלו לצחוק או לדמוע, להתרגש או להתרגז, לשמוח או להתעצב, אך החשוב מכל הוא יכול לגרום לקהל להיסחף אחריו אל עבר המציאות הבדיונית. כמו השחקן, כך גם הנואם המוצלח, יכול לסחוף אחריו את שומעיו תוך שימוש באמצעים דומים לאלו בהם משתמש השחקן.
מה הם, אם כך, אותם כלים המסייעים לו לשחקן לשכנע את הקהל? מה הם אותם כלים שאילו יכול היה כל אחד מאיתנו לסגל אותם לעצמו שהרי יכול היה באמצעותם להיות דובר רהוט יותר, משכנע יותר ומעניין יותר?
להיכנס לדמות – מושג זה המוכר היטב לכל אדם שלמד אי פעם משחק, הוא מושג ערטילאי משהו, אך יש מאחוריו לא מעט. אפשר לסכם את משמעותו בקצרה אם נאמר שכשהשחקן מצליח לשכנע את עצמו שהוא הדמות. כשהוא מתחיל באמת ובתמים להאמין בכך שרצונותיה של הדמות הן רצונותיו, מכשוליה של הדמות הן מכשוליו, פעולותיה של הדמות הן פעולותיו, הרי שאז יש סיכוי גבוה שגם קהל הצופים יזדהה עימו. אדם, כל אדם, שידבר מול קהל (ולצורך העניין גם קהל של איש אחד הוא קהל) ויאמין אמונה שלמה בצדקת דבריו, יש להניח שיצליח לשכנע את שומעיו או לפחות לגרום אצל שומעיו אמפתיה רבה לדבריו. העצה הראשונה שלי, אם כך, היא להאמין בדברים שאתה בוחר להגיד, אמונה שלמה ככל שניתן או לפחות לשכנע את עצמך שאלו דברים בהם הנך מאמין באמונה שלמה, כי אז סיכוייך להיות דובר משכנע גדלים.
פחד קהל – אין אדם שלא חווה ולו פעם בחייו את החוויה המפוקפקת של פחד קהל. זהו פחד שעלול לשתק, לגרום להזעה בלתי רצונית, לגמגום ואף לעוויתות בלתי נשלטות. כיצד ניתן, לשלוט בפחד זה? כיצד ניתן לצמצם אותו עד למינימום? כיצד ניתן לתעל אותו לטובת העומד מול הקהל כך שיהפוך כלי עזר לדובר במקום כלי מכשיל? גם כאן כלים של השחקן יכולים לשמש כל דובר מול קהל באשר הוא. תרגילי נשימות, הירגעות ודמיון מודרך שהם כלי עבודה בסיסי בעבודתו של השחקן מומלצים לשימוש לכל אדם שבכוונתו לעמוד מול קהל ולהציג עמדות. רצוי לזכור ש 'הדפקט יוצר את האפקט'. אין להתעלם מהפחד, אם הנך חש בו אלא להפך להשתמש בו, לחשוף אותו ואפילו ללגלג על עצמך ועל פחדנותך שכן גם הקהל שמולך הוא פחדן קהל סידרתי טיפוסי כמו כולם ועל כן סביר שיבין אותך ויגלה כלפיך אמפתיה כפולה ומכופלת על שלא ניסית להסתיר את היותך דומה לו.
טקסט, אינטונציה, פאוזה וג'סטה – לכולנו ברור שקול אנושי רועם ומתגלגל עלול להישמע מאיים, כפי שקול אנושי רך ושקט עשוי להישמע מזמין או מפתה או חסר ביטחון… תלוי באיזה הקשר ומי הוא הדובר. אנו יודעים גם כי הפסקות (פאוזות) בדיבור, למשל, במקומות מסוימים במשפט, תפקידן להעצים את הדברים הנאמרים אחריהן. כך גם ג'סטות, תנועות גופו, ידיו או ראשו של הדובר, יכולים להעביר מסרים ברורים למתבונן, להעצים רעיון או לשלול אותו, עוד בטרם השמיע הדובר את קולו. היכולת לשלוט בתנועות אלו, כמו היכולת לשלוט בגווני הקול, באינטונציות ובהדגשים המילוליים, יכולות שהן חלק מכלי עבודתו של השחקן, עשויות לסייע לאדם בעת שעליו לדבר בפני ציבור מאזינים. יכולות אלה הנן יכולות נרכשות ולא בהכרח מולדות.
מיזנסצנה – זהו מושג הלקוח מהשפה הצרפתית ופירושו 'לשים על הסצנה', כלומר כל מה שקשור בתנועה על הבמה, כניסות ויציאות אל הבמה וממנה ושימוש במימד הגובה על הבמה. שימוש נכון במיזנסצנה הכולל עמידה נכונה ותנועה נכונה על הבמה יכול להעצים את אמינות הדובר. גם כאן יכולה לסייע הטכניקה המשחקית לכל נואם או דובר באשר הוא.
טכניקות אלו ונוספות, בהן משתמש השחקן כחלק מכלי עבודתו היומיומית יכולות לשמש אנשים מן השורה כשמטרתם לדבר אל קהל, לשכנע, לשווק את עצמם או את מרכולתם. התיאטרון, אם כך, עשוי לשמש כלי עבודה מעולה לכל מי שמעוניין לדבר אל מול קהל. זהו כלי זמין, כלי שניתן ללמידה על ידי תרגול ואינו מנת חלקם הבלעדית של בעלי הכישרון מבטן ומלידה. כדאי, אם כך להשתמש בכלי זה כי אחרי הכול "כל העולם במה וכולנו שחקנים"
מאת: נחום ישראלי