לפני הכול, סיפור – איש אחד ולו עשרה בנים, שכב על ערש דווי. קרא לבניו וביקש כל אחד מהם למצוא ענף של עץ ולשוב אליו. מששבו הבנים וענפים בידיהם, ביקש האב מכל אחד מהם לשבור את הענף לשניים בעזרת ידיהם בלבד. הבנים עשו זאת על נקלה. אז ביקש האב שנית מבניו למצוא ענף של עץ לכל אחד מהם וכך אכן עשו הבנים בשנית. מששבו וענף בידיהם בפעם השנייה, אגד האב את הענפים יחדיו וביקש מבניו בזה אחר זה לשבור את עשרת הענפים. כולם נכשלו במשימה.. "גם אתם", אמר האב, "כמו הענפים, עלולים להישבר כשאתם בגפכם, אך אם תשכילו להיות ביחד, לעזור אחד לשני, הרי שתהיו חזקים פי עשרה" אמר והחזיר נשמתו לבורא.
סיפור ידוע זה ממחיש יותר מכל את הצורך בשיתוף פעולה, עבודת צוות והרמוניה בין בני אדם כדי להשיג מטרה משותפת. בין שבני האדם הם אחים, חברים או קולגות במקום עבודה.
כל מנהל, בכיר או זוטר, יודע שצוות עובדים שאינו מגובש, או גרוע מכך מצוי במחלוקות ומריבות, עלול לפגום בצורה משמעותית בתהליך העבודה של הצוות, תפוקתו, וכפועל יוצא גם מרווחיותו.
אך כיצד הופכים צוות למגובש? – הדבר דורש תהליך שטומן בחובו גאוות יחידה וערבי גיבוש.
גאוות יחידה
ראשית דבר, קבוצה נוטה להתגבש סביב רעיון, סמל או אינטרס משותף. כך אוהדי קבוצות כדורגל מתגבשים, סביב קבוצתם והסמלים המעטרים אותה, כך יחידות צבאיות מתאחדות סביב סמל היחידה ומורשת הקרב שלה וכד'. גאוות יחידה כזאת מלווה בד"כ בטקסיות, כמו שירים משותפים, תנועות יד וסמלים הנצמדים לדש הבגד או לפריט לבוש אחר.
גם בצוות עובדים כדאי ואף רצוי ליצור גאוות יחידה שכזאת. גאוות יחידה בתוך צוות עובדים של מוסד או מפעל מסוים יכולה להיות סביב סמל המוסד, תחרות הקיימת בין מפעלים המייצרים מוצר או שרות דומה ויכולים להיות מלווים בסמל המוסד/מפעל. ולא מן הנמנע לחבר שיר או פזמון שאפשר יהיה לשיר בטקסים ומסיבות ושיאחד את הרעיונות המרכזיים של המוסד/מפעל.
ערבי גיבוש
יציאה מחוץ לכותלי המוסד/מפעל באווירה אחרת, ללא מדים רשמיים ולעיתים אף עם בני/בנות זוג יכולה אף היא לשפר את מערכות היחסים בין העובדים. יש בד"כ שלושה סוגים של ערבי גיבוש כאלה: א. ערבי גיבוש פאסיביים, בהם העובדים כולם מהווים צופים פאסיביים במופע, הצגה, סרט וכד'. ב. ערבי גיבוש אקטיביים למחצה, בהם העובדים משתתפים בסדנא בה חלק מהם משמשים כצופים חלק מהזמן וכמשתתפים חלק מהזמן. ג. ערבי גיבוש אקטיביים, בהם העובדים משתתפים בסדנא בה כולם אקטיביים בעת ובעונה אחת. רצוי מעת לעת להוציא את העובדים לערבי גיבוש ולבחור בכל פעם צורת גיבוש אחרת מהצורות המוצעות לעיל. ערבי גיבוש נעשים בד"כ באווירה מלאת הומור, אווירה חופשית וחסרת עכבות ומעצורים ומהווים על כן, 'דלק' משמעותי לחזרה לעבודה בכוחות מחודשים.
ערבי הגיבוש האקטיביים והאקטיביים למחצה צריכים לכלול בתוכם נושאים כמו: הכרות, פתיחות גופנית ופסיכולוגית, משימות של שיתוף פעולה וחיזוק היכולת התקשורתית.
הכרות
כדי להכיר מישהו, צריך לדעת קודם כל את שמו ואחר כך גם פרטים נוספים על משפחתו, השכלתו או כל דבר שנראה לו חשוב לספר על עצמו. תרגילי הכרות הם הכרחיים בכל קבוצה, קל וחומר בקבוצה שפרטיה אינם מכירים זה את זה ונפגשו לראשונה לצרכי גיבושם לכדי קבוצה. בערבי גיבוש מומלץ לפתוח בתרגילי הכרות היוצרים נינוחות, שחרור וקרבה בין המשתתפים.
פתיחות גופנית ופסיכולוגית
היכולת להיפתח בפני עצמך ובפני אחרים עשויה לחזק את האמפתיה כלפי האדם הנפתח, את האחריות הקולקטיבית, את יכולת הפרגון, הסובלנות, ההקשבה כלפי האחר ואת יכולת העמידה מול ביקורת חברתית. כמו כן עשויה הפתיחות לסייע בויתור על חשדנות, חוסר ביטחון, קנאה, טינה, כעס ושנאה.
נשאלת השאלה, אילו תרגילים עשויים ליצור גיבוש, או מה יוצר גיבוש. התשובה לכך היא גופנית ונפשית. פתיחות ויכולת לספר לחברים אחרים בקבוצה, דברים שבדרך כלל אנו שומרים לעצמנו, והיכולת לבוא במגע פיזי עם שאר חברי הקבוצה. נקרא לשתי הטכניקות האלה פתיחות גופנית ופתיחות פסיכולוגית. הפתיחות הגופנית תבוא תמיד לפני הפתיחות הפסיכולוגית. התנסות בתרגילי מגע (בד"כ בעיניים עצומות) מחזקים את הפתיחות הגופנית בין בני האדם. כשחוש הראייה מבוטל, אין ברירה אלא להשתמש במגע. מגע יוצר קרבה בכל תחום בחיינו: לחיצת יד כדרך לומר שלום מקובלת במרבית תרבויות העולם. מטרתה המקורית של לחיצת היד, אגב, היא כדרך לומר: "ידי אינה מכילה פגיון ופניי לשלום". גם חיבוק היא דרך אנושית חוצה תרבויות שמטרתה הבעת חיבה. נשיקה על לחי, או על פה, נחשבת למגע אינטימי שמשמעותו אהבה. ניתן להוסיף לכל אלו, גם את הטפיחה על הכתף, הליטוף ועוד ג'סטות מגע מגוונות שיוצרות קרבה בין בני אדם. פתיחות גופנית, אם כך, יוצרת קרבה, מפתחת פתיחות, מסייעת לערבות הדדית ומגבירה את תחושת האמון שאדם נותן ברעהו. קרבה, פתיחות, ערבות הדדית ותחושת אמון, הם צרכים בסיסיים כדי ליצור עבודת צוות. תרגילים שהפתיחות הגופנית היא מרכזם, נחוצים, על כן, לכל קבוצה וותיקה ומתחילה. תרגילים הדורשים פתיחות פסיכולוגית יש לבצע בזהירות ותוך שמירה על נשוא התרגיל. בתרגילים אלו על המנחה לשאול את השאלות הנכונות תוך שיקוף מצבו הפסיכולוגי של נשוא התרגיל. היכולת להיפתח נפשית כלפי הקבוצה היא אמצעי חשוב בגיבוש קבוצה וביצירת ערבות הדדית בין פרטיה.
שיתוף פעולה
הטלת משימות קבוצתיות, המוגבלות בזמן ובמקום עשויות ליצור בקבוצה, אחריות משותפת ולחזק את כיבוד זכויותיו של האחר. קבוצה הנרתמת למשימה משותפת, בין שהיא משימה ספורטיבית, מחשבתית או יצירתית, תהיה קבוצה שממילא תתגבש, תוך שהיא עוברת משברים ושינויים בקצב מהיר תוך כדי הפעילות המשותפת.
חיזוק היכולת התקשורתית
קבוצה שפרטיה יתרגלו: ריכוז (בדבר החשוב באמת), מניעת הסחת דעת והקשבה אקטיבית, תהפוך לקבוצה מגובשת יותר, יעילה יותר ותוצריה יהיו טובים יותר. חלק ניכר מהזמן מבוזבז בד"כ על הסחות דעת, ויכוחים מיותרים וחוסר הקשבה. פיתוח וחיזוק היכולות התקשורתיות יורידו למינימום רעות חולות אלה.
נושאים נוספים עליהם רצוי לעבוד בערבי גיבוש הם: גילוי בעיות בקבוצה וחשיפתן, בחינת מערכות יחסים בתוך הקבוצה, התמודדות עם שינוי, שבירת דעות קדומות, בחינה עצמית, אמון וקבלת החלטות בקבוצה.
מאת: נחום ישראלי