אפילו אלברט איינשטיין הגדול אמר: דמיון יותר חשוב מידע.
ברור לכל שדמיון ויצירתיות הם אחים. אם לא אחים אז מינימום שארי בשר מדרגה ראשונה. אנסה להסביר כאן איך ניתן לאלץ את הדמיון להעשיר את היצירתיות שלנו וברשותכם אתן דוגמא מעולם התיאטרון הקרוב ללבי: לא פעם במאי תיאטרון ממקמים את סיפור העלילה עליה הם עובדים כדי להופכה להצגה, במקום רחוק בדמיון. יש וסיפור העלילה מזכיר להם את הירח, יש שהוא מזכיר להם רחם של אישה או כל דבר אחר. דוגמא מוחשית ניתן לראות בהצגה 'רביזור', אותה ניתן לראות בתיאטרון גשר בימים אלה. הבמאי יבגני אריה, דמיין שהדמויות של המחזה הם מעין חיידקים המתרוצצים להם בתוך גוף האדם. התפאורה שנבנתה להצגה זאת ייצגה את הדימוי הזה נאמנה. צבעי התפאורה היו כצבע עור אנושי עם מעט ירוקת עליה ומעין זרועות ענקיות נכנסו ויצאו אל ומהבמה ונראו כמו עורקים גדולים המובילים דם או במקרה שלנו הכניסו פנימה את הדמויות הנוטלות חלק בסיפור עלילת ההצגה.
ניתן להפליג בדוגמאות רבות מעולם התיאטרון כדי להמחיש כיצד הדמיון מסייע לנו ביצירתיות אבל נשאלת השאלה כיצד ניתן ליישם זאת בחיי היום יום?. הטכניקה שאני מציע פה (ולא המצאתי שום דבר כמובן) יכולה לסייע לאנשים שעוסקים ממילא ביצירתיות להביא אליהם את המוזה. המוזה לא תמיד ממושמעת ולא תמיד נוטה לחנות אצלנו כשאנו זקוקים לה. אם תאלץ את הדמיון שלך לפעול, הרי שהמוזה גם היא תצטרך להתדפק על דלתך ולהניע את היצירתיות שלך, כך תוכל לפעול ביעילות יותר. אם אתה צריך למשל לכתוב מאמר דחוף לעיתון והדד ליין שלך הוא מחר בבוקר, או לייצר קמפיין פרסום ללקוח – אל תחכה שהמוזה תבוא אליך – אלץ אותה לבוא!!! נסה לדמיין תמונות הקשורות למושא המשימה שלך. יש סיכוי טוב שהתמונות הללו שתדמיין ישמשו אותך ביצירת אותה משימה.