זיכרון חושים

בעבר כבר עסק אחד הטיפים שלי בנושא – זיכרון. חג הפסח מאפשר לי לגעת שוב בנושא זה.

המצווה "והגדת לבניך" משמעותה להעביר את המסר מדור לדור ולא לשכוח. בליל הסדר קוראים את ההגדה של פסח. הגדה זו היא למעשה אוסף של הנחיות פדגוגיות להעברת המסר של יציאה מעבדות לחרות באמצעות כל החושים. אנחנו אוכלים מאכלים שונים שתפקידם להזכיר לנו את אשר אירע לאבותינו במצריים (מרור, חרוסת ועוד) – חוש הטעם וחוש הריח. אנחנו מספרים את ההגדה ושרים שירים – חוש השמיעה. אנחנו מרימים את צלחת הסדר כדי שכולם יראו אותה – חוש הראיה. אנחנו תרים אחר האפיקומן – חוש המישוש. ויש שיאמרו בהומור – אנחנו פותחים לאליהו הנביא את הדלת – החוש השישי…???!?

שימוש בחושים, אם כך, עוזר לנו מאד לחדד את הזיכרון. קונסטנטין סטניסלבסקי, במאי ומורה דגול למשחק, הבין זאת. הוא פיתח שיטה ללימוד משחק ובין השאר השתמש בטכניקה שקרה לה: 'זיכרון חושים'. טכניקה זו מקלה על השחקן להיזכר במאורעות שקרו לו בעברו ולרתום אותם למציאות אותה חווה הדמות אותה הוא מגלם.

נסו להיזכר במאורע שקרה לכם בילדותכם – סביר להניח שאינכם זוכרים פרטים אלא אם כן אלו הם פרטים שהוריכם סיפרו לכם פעם אחר פעם ואתם זוכרים אותם דרך סיפורי ההורים (חוש השמיעה) או שאתם זוכרים את האירוע באמצעות תמונה מצהיבה שיש לכם בבית (חוש הראייה).

אם תנסו להיזכר במאורעות מעברכם, באמצעות החושים תגלו שזה הופך להיות קל יותר: לא פעם אנחנו זוכרים אירוע בגלל הריח החזק שהיה בו, כמו שריפה למשל (חוש הריח), אם נהגתם בילדותכם לשבת רבות בחיקה של אמכם, יש ותזכרו את המגע של הבגד שלה (חוש המישוש). סביר להניח שילדינו יזכרו את הטילים שנפלו ליד ביתם שעה שהם רצו למקלטים בזכות רעש האזעקה (חוש השמיעה) ואני מתמלא ריר עד היום כשאני רק חושב על המלפפונים החמוצים שסבתא שלי הייתה מכינה ויכול ממש להרגיש את טעמם בפי (חוש הטעם).

חג שמח!