אפילו אלברט איינשטיין הגדול אמר:  דמיון יותר חשוב מידע.

ברור לכל שדמיון ויצירתיות הם אחים. אם לא אחים אז מינימום שארי בשר מדרגה ראשונה. אנסה להסביר כאן איך ניתן לאלץ את הדמיון להעשיר את היצירתיות שלנו וברשותכם אתן דוגמא מעולם התיאטרון הקרוב ללבי: לא פעם במאי תיאטרון ממקמים את סיפור העלילה עליה הם עובדים כדי להופכה להצגה, במקום רחוק בדמיון. יש וסיפור העלילה מזכיר להם את הירח, יש שהוא מזכיר להם רחם של אישה או כל דבר אחר. דוגמא מוחשית ניתן לראות בהצגה 'רביזור', אותה ניתן לראות בתיאטרון גשר בימים אלה. הבמאי יבגני אריה, דמיין שהדמויות של המחזה הם מעין חיידקים המתרוצצים להם בתוך גוף האדם. התפאורה שנבנתה להצגה זאת ייצגה את הדימוי הזה נאמנה. צבעי התפאורה היו כצבע עור אנושי עם מעט ירוקת עליה ומעין זרועות ענקיות נכנסו ויצאו אל ומהבמה ונראו כמו עורקים גדולים המובילים דם או במקרה שלנו הכניסו פנימה את הדמויות הנוטלות חלק בסיפור עלילת ההצגה.

ניתן להפליג בדוגמאות רבות מעולם התיאטרון כדי להמחיש כיצד הדמיון מסייע לנו ביצירתיות אבל נשאלת השאלה כיצד ניתן ליישם זאת בחיי היום יום?. הטכניקה שאני מציע פה (ולא המצאתי שום דבר כמובן) יכולה לסייע לאנשים שעוסקים ממילא ביצירתיות להביא אליהם את המוזה. המוזה לא תמיד ממושמעת ולא תמיד נוטה לחנות אצלנו כשאנו זקוקים לה. אם תאלץ את הדמיון שלך לפעול, הרי שהמוזה גם היא תצטרך להתדפק על דלתך ולהניע את היצירתיות שלך, כך תוכל לפעול ביעילות יותר. אם אתה צריך למשל לכתוב מאמר דחוף לעיתון והדד ליין שלך הוא מחר בבוקר, או לייצר קמפיין פרסום ללקוח – אל תחכה שהמוזה תבוא אליך – אלץ אותה לבוא!!! נסה לדמיין תמונות הקשורות למושא המשימה שלך. יש סיכוי טוב שהתמונות הללו שתדמיין ישמשו אותך ביצירת אותה משימה.

ראשית לפתרון החידה מהשבוע שעבר:

כאמור, על האחים היה לקיים ביניהם תחרות רכיבה על סוסים, ולדאוג לכך שהסוס שלהם יפסיד בתחרות. אילו היו מתבקשים שהסוס ינצח, הרי שלא הייתה בעיה ויכלו להתחרות כמקובל. אך כיוון שנתבקשו שהסוס שלהם יפסיד – ומכיוון שלא ניתן לדהור על הסוס במהירות פחותה ממהירות אפס, הרי שהאחים יאלצו להשתמש בשיטת ההיפוך כדי לפתור את הבעיה שניצבה מולם. כ"א מהאחים יצטרך לרכב על הסוס של אחיו ולא על הסוס שלו. כעת יהיה עליהם להתאמץ ולנצח במרוץ, כיוון שהם מעוניינים שהסוס שלהם המונהג בידי האח שלהם – יפסיד בתחרות.

וכעת לטיפ השבועי… שחבור ידע

שחבור ידע – כל מי ששייך פחות או יותר לדור שלי ושגדל בישראל, הכיר ודאי וגם אהב את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית ריצ'רץ. הייתה זו תוכנית לילדים, שגם שיחקו בה ילדים. באחת הפינות בתוכנית נהגו "להמציא" מילים חדשות שבנויות ממילים קודמות. המילים כמו יצרו דבר חדש ולא רק מילה סתמית. למשל "מציפור והיפופותם – יוצא ציפופותם" כשלביטויים הללו הצטרפו תמונות של אותן מילים. במקרה הנ"ל נולד מצרוף זה בעל חיים חדש מעניין ומשעשע חציו ציפור וחציו היפופותם.

האקדמיה ללשון העברית משתמשת לא פעם בשחבור מילים קיימות, כדי ליצור מילים חדשות. אם נישאר לרגע בעולם בעלי החיים, הרי שהמילה 'קרנף', פרי המצאתה של האקדמיה, בנויה מהמילים 'קרן' ו 'אף'. כך הומצאו גם מילים כמו: זרקור (זרק ואור) מגדלור (מגדל ואור) או מדרחוב (מדרכה ורחוב).

אך לא רק מילים או משחקי מילים ניתן להמציא בפרץ של יצירתיות, תוך שימוש בטכניקת שחבור הידע, אלא גם המצאות של ממש. המצאת המכונית למשל היא המצאה שמחברת בין המצאת המנוע להמצאת הכרכרה ששימשה, ככלי התחבורה העיקרי  כשהיא רתומה לסוסים, טרם המצאת המכונית.

גם רעיון פשוט כמו מחק המצוי בקצהו הנגדי של חוד העיפרון הוא למעשה חיבור של שני מוצרים המשלימים או מנוגדים זה לזה כדי ליצר פריט חדש ואטרקטיבי.

לא פעם שחבור של שני פרטי מידע ידועים יכולים ליצור פריט מידע חדש, שני מוצרים ייצרו מוצר חדש, שתי מילים ייצרו מילה חדשה.