בשמואל א' פרק יז פסוק מט כתוב: "וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה" דוד המלך שהיה רועה צאן, נער אדמוני ולאין שיעור חלש פיזית מגולית ובוודאי פחות מיומן ממנו במלחמה ופחות מצויד ממנו בכלי מלחמה, הצליח היכן שכולם נכשלו או חששו אפילו להתעמת. דוד הפך את החולשה שלו ליתרון. דוד המלך הבין שאין לו שום סיכוי בקרב פנים אל פנים אל מול הענק. יש להניח שכרועה צאן שיושב שעות עם עדרו בשדה לא היה לו הרבה מה לעשות מלבד להתאמן להנאתו בירי אבנים באמצעות קלע. דוד, השתמש אם כך, ביתרון היחסי שלו ועשה את הבלתי יאמן – הפיל ארצה את הפלשתי המאיים.

כריסטי בראון היה צייר וסופר אירי שסבל משיתוק מוחין. בראון צייר את ציוריו באמצעות כף רגלו השמאלית וכך גם נקרא הספר שכתב והסרט שנוצר מתוך אותו ספר ממש. זוהי דוגמא לאדם שהשתמש במגבלה שלו והפך אותה ליתרון. הסרט בכיכובו של דניאל דיי לואיס הוא סרט נפלא משנת 1989. מי שטרם ראה כדאי שימהר לראות.

אלו הן רק שתי דוגמאות מני רבות לאנשים שהצליחו לקחת מגבלה או לקות שלהם ולהפכה למקפצה להצלחה.

לפעמים כשאנחנו עובדים עם מגבלה (של זמן, של כסף, של משאבים או של כל דבר אחר) זה מאלץ אותנו לחדד את היצירתיות שלנו כדי להעפיל על הצורך בכל אותם חוסרים. לכן, כשיש ברשותנו משאבים רבים, אנחנו לא פעם הופכים להיות אפאתיים וסומכים על המשאבים במקום על היצירתיות שלנו. החוסר הוא אבי כל ההמצאה, כדאי אם כך, להעמיס על עצמנו מגבלות כשאנו באים ליצור משהו – זה יכול רק לעזור.

ראשית לפתרון החידה מהשבוע שעבר:

כאמור, על האחים היה לקיים ביניהם תחרות רכיבה על סוסים, ולדאוג לכך שהסוס שלהם יפסיד בתחרות. אילו היו מתבקשים שהסוס ינצח, הרי שלא הייתה בעיה ויכלו להתחרות כמקובל. אך כיוון שנתבקשו שהסוס שלהם יפסיד – ומכיוון שלא ניתן לדהור על הסוס במהירות פחותה ממהירות אפס, הרי שהאחים יאלצו להשתמש בשיטת ההיפוך כדי לפתור את הבעיה שניצבה מולם. כ"א מהאחים יצטרך לרכב על הסוס של אחיו ולא על הסוס שלו. כעת יהיה עליהם להתאמץ ולנצח במרוץ, כיוון שהם מעוניינים שהסוס שלהם המונהג בידי האח שלהם – יפסיד בתחרות.

וכעת לטיפ השבועי… שחבור ידע

שחבור ידע – כל מי ששייך פחות או יותר לדור שלי ושגדל בישראל, הכיר ודאי וגם אהב את תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית ריצ'רץ. הייתה זו תוכנית לילדים, שגם שיחקו בה ילדים. באחת הפינות בתוכנית נהגו "להמציא" מילים חדשות שבנויות ממילים קודמות. המילים כמו יצרו דבר חדש ולא רק מילה סתמית. למשל "מציפור והיפופותם – יוצא ציפופותם" כשלביטויים הללו הצטרפו תמונות של אותן מילים. במקרה הנ"ל נולד מצרוף זה בעל חיים חדש מעניין ומשעשע חציו ציפור וחציו היפופותם.

האקדמיה ללשון העברית משתמשת לא פעם בשחבור מילים קיימות, כדי ליצור מילים חדשות. אם נישאר לרגע בעולם בעלי החיים, הרי שהמילה 'קרנף', פרי המצאתה של האקדמיה, בנויה מהמילים 'קרן' ו 'אף'. כך הומצאו גם מילים כמו: זרקור (זרק ואור) מגדלור (מגדל ואור) או מדרחוב (מדרכה ורחוב).

אך לא רק מילים או משחקי מילים ניתן להמציא בפרץ של יצירתיות, תוך שימוש בטכניקת שחבור הידע, אלא גם המצאות של ממש. המצאת המכונית למשל היא המצאה שמחברת בין המצאת המנוע להמצאת הכרכרה ששימשה, ככלי התחבורה העיקרי  כשהיא רתומה לסוסים, טרם המצאת המכונית.

גם רעיון פשוט כמו מחק המצוי בקצהו הנגדי של חוד העיפרון הוא למעשה חיבור של שני מוצרים המשלימים או מנוגדים זה לזה כדי ליצר פריט חדש ואטרקטיבי.

לא פעם שחבור של שני פרטי מידע ידועים יכולים ליצור פריט מידע חדש, שני מוצרים ייצרו מוצר חדש, שתי מילים ייצרו מילה חדשה.